פרופסור יובל נאמן ניהל במהלך חייו בו-זמנית ארבע קרירות. הוא היה מדען, איש צבא וביטחון, מדינאי ואיש ציבור ומהנדס. הוא נולד בתל-אביב ב- 14 במאי 1925, ובגיל 15, לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, המשיך ללימודי הנדסת מכונות ואינג'ינר בטכניון, והשתלב בעבודה במפעל המשפחתי בתכנון משאבות מים.
קרירה צבאית
במקביל ללימודיו הצטרף נאמן בגיל 15 לשורות ארגון "ההגנה" והכשיר לוחמות, ביניהן את חנה סנש. בשנת 1945 נקרא לעבודה כמהנדס בתע"ש, אך בחר לצאת לקורס קצינים של "ההגנה". מאותה שנה ועד לשנת 1960 שירת נאמן בתפקידים צבאיים שונים. במלחמת השחרור היה סגן מפקד גדוד ולאחר מכן קצין מבצעים חטיבתי. בסיום המלחמה קודם לדרגת סגן אלוף ושירת במחלקת המבצעים של המטה הכללי. בשנת 1947 יצא ללימודים אקדמאיים בבריטניה כנספח צה"ל ולמד פיזיקה. משם המשיך ללימודי הכשרה בבית הספר הצרפתי לפיקוד ומטה. בסיום לימודיו וכשחזר לשירות הצבאי מונה נאמן לתפקיד ראש מחלקת תכנון, ואחר כך לתפקיד ראש אגף המודיעין, שאותו ביצע בתקופת מבצע קדש. מהצבא יצא בדרגת אל"מ.
פעילות בתחום המדע והמחקר
בסיום תפקידיו הצבאיים חזר יובל נאמן להשלמת עבודת הדוקטורט ולעבודת המחקר באוניברסיטת לונדון. לאחר שנה של מחקר זקף לזכותו נאמן הישג מדעי מרשים, שקיבל את השם 'מערך השמונה'. המודל של נאמן, שהקביל לגילוי של הפיזיקאי מארי גל-מאן, הצביע על כך שניתן להסביר את קיומם ואת תכונותיהם של חלקיקים תת-אטומיים על בסיס זיהוי עקרונות הסימטריה. באמצעות 'מערך השמונה' הצליחו בשנת 1964 מדענים בארצות הברית לייצר חלקיק חדש "אומגה מינוס". בשנה זו זכה נאמן להכרה ציבורית בארץ ובעולם. אך קודם להכרה ולאחר שסיים את המחקר, חזר נאמן ארצה וניהל את מעבדות נחל שורק של הוועדה לאנרגיה אטומית. נאמן עמד בראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב מיד עם הקמתה ותוך זמן קצר מונה לפרופסור, לאחר מכן נבחר לתפקיד סגן הרקטור ומשם לתפקיד סגן נשיא האוניברסיטה. החל משנת 1971 ולמשך ארבע שנים כיהן כנשיא האוניברסיטה, והיה מבין המשפיעים לפתיחת הפקולטה להנדסה. בשנת 1969 זכה להכרה מקומית נוספת, כשזכה בפרס ישראל למדעים מדויקים, ושלוש שנים לאחר מכן להכרה נוספת מהאקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית. בשנת 2003 זכה בפרס א.מ.ת למדעים מדויקים. בתפקיד יו"ר ועדת היגוי המליץ נאמן בשנת 1977 על הקמת תעלה שתחבר בין הים התיכון ובין ים המלח, אך לאחר שנים של ניסיונות לאשר את ההמלצה, היא נדחתה בשנת 1986 בשל שיקולים כלכליים. בתפקיד נשיא איגוד המהנדסים הישראלי כיהן נאמן בין השנים 1998 ועד 2002.
הקשר של נאמן לגרעין הישראלי
במקביל לתפקידיו במוסדות האקדמיים מונה נאמן כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, והשמיע לא אחת את התנגדותו לכך שנשק גרעיני מוצדק באמירה שהוא משמש לצורכי הגנה, ודרש תגובה ישראלית כנגד הכור הגרעיני בעיראק.
איש ציבור ומדינאי
פעילותו הפוליטית של נאמן נעשתה גם היא במקביל לפעילותו בתחומים אחרים. בדעותיו תמך ברעיון ישראל השלמה והביע אותן לא אחת. בשנת 1979 הקים את תנועת "התחיה" לצד גאולה כהן, ואף עמד בראש התנועה. בשנת 1981 נבחר בבחירות לכנסת העשירית מטעם התחיה, והיה שר המדע והטכנולוגיה. מאוחר יותר קיבל בנוסף גם את תיק האנרגיה והתשתיות. בתקופתו כשר מדע יזם את הקמת סוכנות החלל הישראלית, ומאוחר יותר כיהן כיו"ר הסוכנות. בשנת 1992 פרש נאמן מהכנסת ומחיי הפוליטיקה.
חייו ומותו
נאמן הוא בנם של ציפורה וגדליה נאמן, ונכדו של אבא נאמן, ממייסדי תל אביב. בשנת 1951 נישא לדבורה רובינשטיין, ונולדו להם שני ילדים. אחותו של נאמן, רות בן ישראל, זכתה בפרס ישראל למשפט. פרופסור יובל נאמן נפטר ב- 26 באפריל 2006.
Comments