ציונה תג'ר

ציונה תג'ר היא ציירת חלוצית שנולדה ביפו בשנת 1900, ועבודתה היא שם דבר בעולם התרבות הישראלי. מעבר להיותה אישה בתוך עולם האומנות הגברי, סגנונה היה בזמנו לא קונפורמיסטי לסביבתה, ולכן, גם פורץ גבולות. היא השתמשה במגוון רחב של כלים בציוריה, ביניהם שמן, אקריל וזכוכית.

חינוך וסגנון

תג'ר החלה את חינוכה האומנותי בבית ספר "בצלאל" לאומנות אשר בירושלים בשנת 1921. שם הפגינה את אומצה ואת סגנונה האומנותי העצמאי בכך שלא חששה להתנגד לסגנונם השמרני של בוריס שץ, מנהל ומייסד בצלאל, והצייר והמורה המוערך אבל פן. בשנת 1924 עברה תג'ר לפריז על מנת שתוכל ללמוד מטובי הציירים אשר תכפו את העיר. לאחר כחמש שנים בפריז חזרה ארצה והחלה להציג את ציוריה.

בתחילת דרכה בלב התרבות הישראלי הצטרפה ציונה תג'ר לקבוצת האמנים המודרניסטיים אשר היו חבריה והתגוררו ויצרו בתל אביב. יחד עם קבוצת האמנים ולחוד היא את אומנותה וזכתה להכרה ברחבי העולם, כאשר בסך הכל ערכה תג'ר מעל ל-40 תערוכות יחיד, ביניהן גם תערוכות בפריז, וונציה, ואף בקהיר.

תרומה והכרה

תרומתה של תג'ר לעולם התרבות הישראלי אינו מסתכם בכך. היא הייתה פעילה באגודת הציירים הישראלית אשר עזרה לפתח את האומנות הישראלית המוקדמת. כמו כן, פעלה תג'ר להפצת תרבותה של ארץ ישראל מעבר לבוהמיה התל אביבית בכך שייסדה יחד עם קבוצת אמנים את קריית הציירים בצפת בשנת 1952. למרות מותה בשנת 1988, ממשיכה אומנותה של תג'ר להיות מוצגת במוזיאונים ובגלריות ברחבי הארץ. בנוסף, היא הותירה אחריה מורשת מכובדת בדמות ציוריה המפורסמים כדוגמת הדיוקן של אברהם שלונסקי, ציור "הרכבת בנווה צדק", וכזוכת פרס דיזינגוף לאומנות.

חיים אישיים

לאחר לימודיה בבצלאל ופריז חזרה ציונה תג'ר ארצה ונישאה למרדכי (מישל) כץ, בנו של מבקר האומנות יצחק כץ. לזוג נולד בן יחיד, אברהם כץ עוז, לימים חבר כנסת ושר החקלאות. בנוסף היו לתג'ר שלושה נכדים: גור, רקפת, ואורי כץ עוז, אשר להם הקדישה מציוריה, ותשעה נינים אשר לא זכתה להכיר.