מיקי ברקוביץ' הוא כדורסלן עבר ישראלי, ויש המגדירים אותו הכדורסלן הישראלי הטוב בהיסטוריה.
תחילת הקריירה
מיקי ברקוביץ' נולד בשנת 1954 בשם משה מיכאל, גדל בקריית טבעון ובגיל 6 עבר לעיר שברבות הימים הפך לסמל הספורטיבי שלה: תל אביב. כבר מילדות נמשך אל מגרש הכדורסל, והחל לשחק בקבוצת ילדים. בשנת 1971, בהיותו בן 17, הצטרף אל הקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב במשחק בית בו ניצחה את הפועל קריית חיים. "דרך הכדורסל", אמר עליו מאמן קבוצת הילדים, יהושע רוזין, "הוא יהיה הטוב מכולם".
ציוני דרך משמעותיים על מגרש הכדורסל
בשנת 1972, לאחר שהצטרף לנבחרת הצעירה, קטף ברקוביץ' את תואר "מלך הסלים" של אליפות אירופה והקבוצה עצמה הגיעה למקום הרביעי. בשנת 1977 הוביל את מכבי תל אביב, יחד עם כוכבים נוספים כמו מוטי ארואסטי וטל ברודי, אל זכייה היסטורית ראשונה באליפות אירופה. באותה שנה גם קיבל לראשונה את תואר "ספורטאי העונה". הפעם השניה בה הוכתר כספורטאי העונה הייתה שנתיים לאחר מכן, כאשר זכה עם נבחרת ישראל בכדורסל במקום השני באליפות אירופה ואף נבחר ל-MVP, השחקן המוערך ביותר. הצלחתו באותה אליפות משכה את תשומת ליבן של שתי קבוצות NBA: ניו ג'רזי נטס ואטלנטה הוקס; אולם היקשרותו בחוזה לא איפשרה לו להשתחרר מקבוצתו מכבי תל אביב. ברקוביץ' נשאר בתל אביב, בתמורה לכך שחוזהו שופר והוארך.
בשנת 1981 זכתה מכבי תל אביב עם מיקי ברקוביץ בשורותיה פעם שניה בגביע אירופה וגם בגביע הבין יבשתי. ברקוביץ היה זה שקלע סל ניצחון במשחק הגמר המדובר. סל ניצחון גורלי נוסף נקלע על ידי ברקוביץ' בשנת 1986, במשחק בו גברה נבחרת ישראל על סגנית אלופת אירופה דאז, צ'כוסלובקיה. הניצחון הזה הוביל את נבחרת ישראל להעפלה לאליפות העולם בכדורסל בפעם השנייה.
בסך הכל היה מיקי ברקוביץ' שותף פעיל ומרכזי בזכייה של מכבי תל אביב בשלל תארים: שני גביעי אירופה, 4 סגנויות אליפות אירופה לקבוצות, גביע בין יבשתי אחד; ובישראל: 16 אליפויות ו-13 גביעי מדינה. מלבד מכבי תל אביב, הוא שיחק גם כמה עונות במכבי ראשון לציון, עונה אחת בהפועל ירושלים, ואף חצי עונה במדי הפועל תל אביב. הוא גם השתתף במספר משחקים ב"נבחרת אירופה", ומחזיק בשיא ההופעות לשחקן ישראלי במדי הקבוצה: 7 משחקים. מיקי ברקוביץ פרש מכדורסל בסוף שנת 1995, במשחק פרידה מיוחד של "נבחרת אירופה" שהגיעה לישראל ושיחקה בפני 10,000 צופים.
פעילותו לאחר שריקת הסיום
ברקוביץ' אמנם פרש ממשחק פעיל, אבל לא את הכדורסל. הוא עבר לתפקידים ניהוליים בקבוצות א.ס. רמת השרון, הפועל תל אביב ועירוני נהריה. בשנת 2008 היה ברקוביץ' לשחקן הישראלי הראשון שהתברג לרשימת 50 התורמים ליורוליג, וקיבל אות הוקרה מיוחד על היותו אחד מתוך 13 הסמלים הגדולים ביותר של קבוצת מכבי תל אביב בהיסטוריה. בשנת 2010 הוכתר כשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים במכבי תל אביב, ובשנת 2017 נכנס אל היכל התהילה של פיב"א.
בנוסף להישגיו ותאריו בתחום הכדורסל, ב-1999 ברקוביץ' נבחר כספורטאי היובל של המדינה בספורט ובחינוך הגופני. הוא הספורטאי היחיד שרץ בשתי מכביות, ובשנת 2004, ביום העצמאות ה-56 לישראל, השיא משואה יחד עם מאמן הכדורסל רלף קליין. ב-2014 קיבל פרס מפעל חיים משרת התרבות והספורט דאז, לימור לבנת. מאז שתלה את הנעליים וירד מן המגרש, עסק בתחומי קמעונאות, נדל"ן וביטוח. בשנים האחרונות הוא גם מרצה מבוקש: הרצאתו מבוססת על אוטוביוגרפיה שפורסמה בשנת 1997, "נולד כדי לנצח".