דויד גרוסמן הוא סופר, משורר ושדרן רדיו. בזכות יצירותיו זכה בפרסים רבים, לרבות פרס ישראל לספרות, פרס רוה"מ ליצירה, פרס ספיר, פרס בוקר ועוד.
תחילת הדרך
דויד גרוסמן נולד בשנת 1954 בירושלים. כשהיה בן שמונה, אביו הציע לו לקרוא את סיפורי שלום עליכם, ודויד הסכים – ונשאב פנימה. הוא היה ילד שאהב מאוד לקרוא ולדמיין, והיצירתיות שלו הביאה אותו לכתוב כבר מגיל צעיר יצירות ששילבו בין מציאות לדמיון. בגיל תשע כבר היה כתב צעיר בקול ישראל ואף שימש כשחקן בתוכניות רדיו. לאחר שסיים את לימודיו התגייס ליחידת המודיעין 8200, ואחרי ארבע שנות שירות בחובה ובקבע, חזר לרדיו. הפעם החל גרוסמן לערוך תוכניות לנוער ולמבוגרים, לכתוב תסכיתים ולהגיש תוכניות אישיות ותוכניות תיעודיות. בנוסף הגיש את תוכנית "יומן הבוקר" בקול ישראל. במקביל, למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים.
הקריירה הספרותית
הבמה הראשונה בה פורסמו סיפוריו הראשונים של דויד גרוסמן הייתה כתב העת "סימן קריאה". כבר מראשית דרכו ככותב החל גרוסמן לקטוף פרסים על סיפוריו: למשל, ב-1979 קיבל את פרס ניומן בעבור הסיפור "יאני על ההר", וב-1980 קיבל את פרס הארי הרשון עבור הסיפור "חמורים". הרומן הראשון שכתב, "חיוך הגדי", עסק בחיים ביהודה ושומרון והפך לסרט – ובשנת 1984 זכה גרוסמן בזכותו בפרס רוה"מ ליצירה.
דויד גרוסמן הפך לסופר פורה ומצליח בזכות ספרים שהיו לא רק מרתקים לקריאה אלא עסקו בנושאים מרכזיים בחברה הישראלית. בין היתר כתב ספר שעסק בניצולי שואה ("עיין ערך: אהבה", 1986), תיאר את התרשמויותיו מן הפליטים שפגש ביהודה ושומרון ("הזמן הצהוב", 1987), ואוסף הכתבות "מוות כדרך חיים: ישראל עשר שנים לאחר אוסלו" (2003). ספרים מפורסמים נוספים שכתב: "יש ילדים זיגזג" (1994), "מישהו לרוץ איתו" (2000), "אישה בורחת מבשורה" (2008), "סוס אחד נכנס לבר" (2014) (עליו קיבל בשנת 2017 את פרס מאן בוקר היוקרתי) ועוד. ספריו תורגמו ללמעלה מ-40 שפות, וכמה מהם עובדו למחזות, סרטים, אופרות ותסכיתי רדיו בישראל ובעולם. ב-2018 זכה בעבור כתיבתו בפרס ישראל לספרות.
בנוסף כתב גרוסמן גם ספרי ילדים רבים שזכו להצלחה והפכו לספרי חובה על המדף של ילדים ישראליים. לדבריו, הוא החל לכתוב לילדים כאשר טעם את טעם האבהות, מתוך רצון להתקרב לילדיו ולהכיר את העולם מבעד למבטם. בין היתר כתב גרוסמן את "איתמר מטייל על קירות" (1986) ואת סדרת הספרים שאחריו; "ג'ירפה ולישון" (1999), "מי רוצה שק קמח?" (2011), "בובה תותי" (2017) ועוד.
לא רבים יודעים שהסופר דויד גרוסמן הוא גם המשורר שכתב את שיר המחאה "שירת הסטיקר", הלהיט הידוע של להקת "הדג נחש." כל מילות השיר הן סיסמאות שהתנוססו על סטיקרים בנושאי פוליטיקה, דת וחברה, מלבד סיסמה אחת שגרוסמן טען אחר כך בראיון שהמציא ואינה קיימת בסטיקר (אבל סירב לומר מהי). בהמשך כתב גרוסמן שירים נוספים, ביניהם "קצר פה כל כך האביב" שבוצע על ידי יהודה פוליקר ו"אורחת זרים" שבוצע על ידי נורית גלרון ואלי גורנשטיין.
מוביל דיעה בחברה הישראלית
בשנת 2006, במלחמת לבנון השנייה, נהרג הבן שלו, אורי גרוסמן, אז חייל בשירות חובה בצה"ל. אירוע זה הגביר את קולו של גרוסמן, שתמיד פעל למען שלום בין ישראל לשכנותיה, והפך אותו לדמות פוליטית. בעצרת המרכזית לציון 11 שנים לרצח רבין, נשא גרוסמן נאום שקטעים ממנו עוררו הדים רבים: כינה את הממשלה "הנהגה חלולה", טען כי "אין מלך בישראל", וקרא הן לישראל והן לפלסטינים לחזור לשולחן המו"מ תוך התייחסות הן לשכול בצד הישראלי והן לשכול בצד הפלסטיני.
"אני תמיד שואל האם המדינה נאמנה לחיילים שנפלו כפי שהם היו נאמנים לה. האם המדינה עשתה את כל מה שיכלה כדי שהמלחמה לא תקרה", אמר גרוסמן בראיון בשנת 2014. "ואני מרגיש שלא. אני לא בטוח שהמדינה הייתה נאמנה באותו אופן לחיים שלו, כמו שהיא נאמנה למוות שלו".