נעמי רגן היא סופרת, מחזאית, ופעילה למען זכויות האישה. ביצירותיה היא עוסקת רבות בהווי החברה היהודית מנקודת המבט של אישה דתיה, ואף מעבירה ביקורת על נושאים רגישים בחברה הדתית והחרדית.
פרטים ביוגרפיים
נעמי רגן נולדה ב-1949 למשפחה יהודית שהתגוררה בברוקלין שבניו יורק. בילדותה למדה בבתי ספר יהודים דתיים, וכשבגרה למדה וסיימה בהצטיינות תואר ראשון בתחום ספרות אנגלית וכתיבה יוצרת בברוקלין קולג'. במקביל, למדה הוראה במסגרת הסמינר החרדי על שם שרה שניאור בבורו פארק והתפרנסה מהדפסה של עבודות אוניברסיטאיות עבור מרצים וסטודנטים. כשהייתה בשנה השנייה ללימודיה באוניברסיטה הכירה את מי שלימים הפך לבעלה, אלכס רגן, ובשנת 1971 הם עלו לישראל והתיישבו בירושלים. נעמי המשיכה ללמוד וקיבלה תואר שני בהצטיינות בספרות מן האוניברסיטה העברית בירושלים. כיום יש לשניים ארבעה ילדים, אחד מהם, עקיבא רגן, הוא סופר בעצמו.
כתיבה בנושאים רגישים
נעמי רגן כותבת באנגלית, אבל כל ספריה תורגמו לעברית ולשפות נוספות, כמו איטלקית וצרפתית. ספריה עוסקים בהיבטים שונים בחברה הדתית והחרדית, מנקודת מבט של אישה, תוך נגיעה בנושאים הנחשבים לרגישים ואפילו טאבו של ממש. ניכר כי רגן מעריכה ומכבדת את המסגרת הדתית, אולם היא גם מותחת ביקורת על השמרנות והנוקשות שלה. ספריה עוסקים בהיסטוריה היהודית, בציונות, בחיים אורתודוקסים, בהתמודדות עם טרור ערבי בישראל; ונוגעים במעמד האישה בחברה היהודית, בהתאהבות, ביחסי מין ובבגידות.
ספרה הראשון של נעמי רגן, "בת יפתח", יצא לאור בשנת 1989 בשפה האנגלית, הפך לרב מכר בארה"ב ובבריטניה ותורגם לעברית בשנת 1998. לפני כן תורגמו לעברית ספריה "ואל אישך תשוקתך" (1995) ו"עקדת תמר" (1997). בהמשך תורגמו לעברית גם כל ספריה הבאים: "בידך אפקיד רוחי" (1999), "סיפור אמריקאי" (2001), "הברית" (2004), "עזר כנגדו" (2007), "השיר העשירי" (2011), "כמיהה לעדן" (2012), "שטן בירושלים" (2015) ו"צמאה לך נפשי", (2019).
בנוסף לספרים כתבה רגן גם מחזה: "מניין נשים", המבוסס על מקרה אמיתי, מגולל את סיפורה של אישה חרדית, אם ל-12 ילדים, ומאבקה בפסק דין של הבד"צ האוסר עליה לפגוש את הילדים שנטשה כשברחה מביתה לאחר שנים של התעללות אלימה מצד בעלה. המחזה חושף את הנוקשות בחייהן של נשים חרדיות, ושופך אור על השתקת תופעות נידוי, מרמה והתעללות. המחזה הוצג במשך מספר שנים בתיאטרון "הבימה", ובבית הספר לאומניות הבמה "בית צבי". המחזה גם זכה להצלחה מעבר לים, במדינות כמו ארה"ב, קנדה וארגנטינה.
נקודת המבט של הכותבת
בשנת 2015, לאחר שיצא לאור ספרה "שטן בירושלים", העוסק במשפחה שילדיה עברו התעללות בידי כת דתית בהסכמתה של האם, נשאלה נעמי רגן בראיון איך הייתה מסוגלת לכתוב סיפור נורא שכזה. תשובתה הייתה ש"אני לא בוחרת את הנושאים. הם בוחרים בי", ובכך התייחסה לאירועים האמיתיים שהיוו השראה לספר. "הייתי חייבת להבין איך יכול לקרות דבר כזה. הבנתי לשם כך אני חייבת להסתכל לרוע בעיניים ולכתוב את האמת, גם אם היא מכוערת. הרי רק כך הספרות נעשית משמעותית".
למרות הנושאים הרגישים בהם עוסקות יצירותיה, רגן רואה ביהדות דרך חיים טובה עם ערכים, אמת, יושר, טוב לב, נדיבות ואהבה. "אמנם גיליתי שיש יהודים אורתודוקסים שעושים דברים איומים, אבל זה לא משנה את היופי והאמת של היהדות. אני ממשיכה להיות חלק מהדת באושר רב, שומרת מצוות ועושה מאמץ להיות בן אדם יותר טוב. הכתיבה היא דרכי לקיים את המצווה "צדק צדק תרדוף". בכל הספרים שכתבתי קיימת ביקורת על החברה הדתית והחרדית, אבל במקביל יש גם תיאורים של דברים יפים בה".