[fusion_text]עמיר פרץ נולד בשנת 1952 במרוקו, ובשנת 1956 עלה עם משפחתו לישראל. תחילה התיישבה המשפחה במעברת הקסטל אולם בתוך זמן קצר עברה אל מעברת דורות-רוחמה, במקום בו נמצאת כיום העיר שדרות. פרץ גדל
עמיר פרץ – מתוך ויקיפדיה
והתחנך בשדרות, התגייס לצה"ל ושירת כקצין חימוש בצנחנים. במהלך שירותו הצבאי נפצע בתאונה, ולאחר שהשתקם והשתחרר הקים משק במושב ניר עקיבא.
תחילת הקריירה הפוליטית
הקריירה הפוליטית של עמיר פרץ החלה בשנת 1983, כאשר נבחר לראשות מועצת שדרות כמועמד מטעם המערך. ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 ברשימת מפלגת העבודה, וכך גם בכנסות שלאחריה. בשנת 1995 מונה לתפקיד יושב ראש ההסתדרות החדשה כמחליף של קודמו, חיים רמון, וב-1997 נבחר בבחירות ישירות לראשות ההסתדרות. בתפקידו זה נודע פרץ בחילוקי דעות עם ממשלת ישראל, ובפרט בחילוקי הדעות עם שר האוצר דאז בנימין נתניהו. במקביל לכהונתו כיו"ר ההסתדרות מילא פרץ תפקידים ציבוריים נוספים, ביניהן יו"ר מועצת תנועות הנוער, יו"ר השדולה למען הנגב וחבר במועצה להשכלה גבוהה. בכל אותו זמן כיהן גם כחבר כנסת; תחילה מטעם מפלגת העבודה ובהמשך מטעם מפלגת עם אחד (שהקים לאחר שפרש ממפלגת העבודה יחד עם שני ח"כים נוספים).
חברה, ביטחון וסביבה
בשנת 2005 שבה מפלגת עם אחד אל מפלגת העבודה, עמיר פרץ התמודד בבחירות לראשות המפלגה וניצח. חודשיים לאחר מכן, בתחילת 2006, פרש מתפקיד יו"ר ההסתדרות. בהמשך אותה שנה הוביל את מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-17 תחת דגל חברתי, ולאחר מו"מ קואליציוני הצטרף אל הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט בתפקיד שר הביטחון וסגן ראש הממשלה. בין האירועים במהלך כהונתו כשר ביטחון ניתן למנות את חטיפת החיילים בגבול הצפון שהובילה למלחמת לבנון השנייה, חטיפת החייל גלעד שליט שהובילה למבצע גשמי קיץ בתוך רצועת עזה וקידום מאסיבי של פיתוח מערכות הגנה על אזרחים ובראשן "כיפת ברזל". במהלך כל התקופה בה כיהן כשר ביטחון, ובפרט לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, נמתחה על פרץ ביקורת רבה בשל העובדה שקיבל לידיו את תיק הביטחון ולא תיק בעל משמעות חברתית, כמו תיק האוצר. בפריימריז שהתקיימו ב-2007 במפלגת העבודה הודח פרץ מראשות המפלגה ובמקומו נבחר אהוד ברק.
פרץ המשיך להתמודד על ראשות מפלגת העבודה פעמים נוספות אולם לא צלח, ולבסוף פרש מן המפלגה והצטרף למפלגת "התנועה" ברשות ציפי לבני. הוא נבחר לכנסת ה-19 מטעם "התנועה", ומשזו הצטרפה לממשלתו של בנימין נתניהו, פרץ מונה לתפקיד השר להגנת הסביבה. בשנת 2014, עקב קיפאון בתהליך המדיני, התפטר מן הממשלה ומהקואליציה. בבחירות לכנסת ה-20 נבחר פרץ מטעם מפלגת "התנועה" ברשימת "המחנה הציוני", וב-2015 הודיע על שובו למפלגת העבודה. הוא התמודד בפריימריז לראשות המפלגה והפסיד לאבי גבאי. בבחירות לכנסת ה-21 נבחר מטעם מפלגת העבודה במקום השישי ברשימה, ולקראת הבחירות לכנסת ה-22 התמודד על ראשות המפלגה וניצח.
הישגים בולטים
מאז ומעולם נשא עמיר פרץ את הדגל החברתי, הן בתפקידו בהסתדרות והן בכנסת. בין היתר, בעקבות דרישותיו במו"מ הקואליציוני לכניסה לממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט, שכר המינימום בישראל הועלה, סל התרופות הורחב וכל מעסיק חויב לשלם דמי פנסיה לעובדיו. כמו כן, בתפקידו כשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו קידם נושאים כמו הפחתת שימוש בשקיות פלסטיק, סגירת מיכל האמוניה המזהם במפרץ חיפה, פרוייקט "סביבה שווה" בחברה הערבית ועוד. אולם ההישג הבולט ביותר שנהוג לזקוף לזכותו של פרץ הוא פיתוח מערכת "כיפת ברזל". בתקופה בה הייתה קיימת התנגדות רבה להשקעה בפרוייקט פרץ היה זה שהתעקש לקדם אותו. רק לאחר שנים, כאשר המערכת הצליחה ליירט בהצלחה רקטות רבות שנורו לעבר ישראל ובכך הצילה חיי אדם, התברר כי פרץ פעל נכון.[/fusion_text]