שמעון פרס היה אחד מן הפוליטיקאים המוערכים בישראל, וכיהן בשורת תפקידים בכירים וביניהם נשיא המדינה, ראש ממשלה, שר וחבר כנסת. היה יו"ר מפלגת העבודה במשך כשני עשורים, ממקימי הקריה למחקר גרעיני בדימונה והתעשייה האווירית, ובשנת 1994 זכה בפרס נובל לשלום.
חייו
שמעון פרסקי נולד בפולין בשנת 1923 לאב סוחר עצים ואם מורה לרוסית. בילדותו הושפע עמוקות מסבו, שהיה ראש הקהילה בעיירה בה התגורר, כפי שציין בעת השבעתו לנשיאות המדינה כי הסב "עיצב את עולמו". בשנת 1934 עלה לישראל והמשפחה התגוררה בתל אביב. בהיותו בן 14 התקבל ללימודים בבי"ס החקלאי בן שמן, פנימייה שחינכה את בוגריה לחיי הגשמה ציונית בהגנה ובחקלאות. הוא החל לכתוב בעיתון הפנימייה, ובהמשך הצטרף לקיבוץ גבע ועבד כגזבר, רפתן ורועה צאן.
בשנת 1945 עברת פרסקי את שמו לפרס, ובהמשך אותה שנה נישא לסוניה. השניים לא נפרדו עד שהלכה לעולמה בשנת 2011. בערך באותה תקופה, כאשר שימש כמזכיר בתנועת הנוער העובד החל לפגוש אישים בכירים כמו לוי אשכול ודוד בן גוריון, והדרך לחיים הפוליטיים נפתחה בפניו.
ה"לוזר" של הפוליטיקה הישראלית?
את תחילת דרכו הציבורית החל פרס בתפקידים ביטחוניים, תחילה ב"הגנה" ובהמשך במשרד הבטחון. במהלך כהונתו התרחשו כמנכ"ל משרד הביטחון אירועים משמעותיים בהיסטוריה של המדינה, כגון מלחמת סיני והקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה. בשנת 1959 התמודד לראשונה בבחירות לכנסת ברשימת מפא"י, והפיכתו לחבר כנסת איפשרה את מינויו לתפקיד סגן שר הביטחון. מאז כיהן פרס כחבר כנסת ברשימות שונות (מפא"י, רפ"י, המערך ועוד). בין היתר היה שר התקשורת, שר התחבורה והשר לקליטת עלייה בממשלת גולדה מאיר, ובהמשך שר הביטחון בממשלת יצחק רבין.
בשנת 1977 עלה הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון ופרס מצא עצמו באופוזיציה. בשנת 1984 כיהן לראשונה כראש ממשלה ברוטציה עם יצחק שמיר מן הליכוד. בשנת 1992 התמודד על ראשות מפלגת העבודה והפסיד ליצחק רבין. המפלגה זכתה בבחירות, ופרס היה שותף יחד עם רבין להובלת שיחות השלום עם ארגון אש"ף בראשות יאסר עראפת – תהליך שזיכה את השלושה בפרס נובל לשלום בשנת 1994. בנוסף היה פרס שותף להובלת תהליך השלום עם ירדן שהסתיים בחתימת הסכם השלום באותה שנה. הפעם הבאה בה כיהן כראש ממשלה הייתה לאחר רצח רבין ב-1995, למשך מספר חודשים עד הבחירות בהן הפסיד לבנימין נתניהו.
בשנים שלאחר מכן הקים את מרכז פרס לשלום, ששם לו למטרה לקדם את השלום בין מדינת ישראל לשכנותיה. בשנת 2000 החליט להתמודד על תפקיד נשיא המדינה אולם הפסיד למשה קצב, ואז הפסיד בהתמודדות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה, תחילה לאהוד ברק ובהמשך לעמיר פרץ. בשנת 2005 הכריז על פרישה מן המפלגה וחבירה למפלגת קדימה בראשות אריאל שרון. תחת שרון כיהן בתפקיד השר הממונה על הנגב והגליל.
נשיא מדינת ישראל
בשנת 2007 החליט פרס להתמודד פעם נוספת על תפקיד נשיא מדינת ישראל והפעם ניצח. בכך גם ניצח את תדמית ה"לוזר" שדבקה בו לאורך השנים. כנשיא הוא יזם את הקמת ועידת הנשיא "פונים אל המחר" האוספת מדי שנה מנהיגים ואישים ידועים לדון באתגרי העתיד, עודד פיתוח ומחקר בנושאי טכנולוגיה וננוטכנולוגיה, וייצג את ישראל בשלל כנסים ואירועים ברחבי העולם. הוא קיבל אותות ופרסים רבים, ביניהם מדליית החירות הנשיאותית מידי נשיא ארה"ב.
פרס כיהן בתפקיד נשיא המדינה עד שנת 2014. שנתיים לאחר מכן, בספטמבר 2016, האיש שהיה כמעט 48 שנים רצופות בכנסת ישראל, חבר ב-12 ממשלות שונות, פעמיים ראש ממשלה, והיחיד שכיהן גם בתפקיד ראש הממשלה וגם כנשיא המדינה – הלך לעולמו.